מקרה שהיה כך היה.. מספר חודשים לאחר תום מלחמת לבנון השנייה פנו אל משרדנו קבוצת הורים בטענה כי מנהל הגן בו שהו ילדיהם פתח כנגדם תיקי ההוצל"פ. זאת בגין שקים בעבור התקופה של יולי אוג' 2006 שכזכור בעת זו התנהלה מלחמת לבנון השנייה ופקוד העורף אסר על התקהלות אזרחים אלא אך בממד"ים או חדרי בטחון אחרים. ההורים פנו לעו"ד קודם פנייתם אלינו, שטען בעיקר טענת סיכול אך ההורים הבינו כי הם מובלים בדרך לא טובה. בחנו את הסכם ההתקשרות ואת יתר העובדות הצריכות לעניין והגשנו התנגדות מפורטת שעברה לדיון בבית המשפט. לאחר בחינה מעמיקה של העובדות והמצב המשפטי הגענו למסקנה כי טענת הסיכול היא בעיתית נוכח הצפי הלא יוצא מהרגיל של מצב מלחמה בישראל לכן שמנו את עיקר הדגש בסופו של יום דווקא על הפרה מצד הגן עצמו כאשר לא יכול היה לספק שרות מיטיבי כפי שהוא מחויב במצב מלחמה כי עליו לשנות את תנאי השהות בגן. עוד טענו למעשה להפרת חובת תום הלב שהיא נדבך בלתי נפרד מקיום ההסכם או במקרה של סיכול. טענה נוספת שהעלנו היא תנאי מקפח בחוזה אחיד כאשר מנהל הגן ביקש להסתמך על תנאי החוזה שמחייב תשלום גם אם לא ניתן לשלוח את ילדים לגן. ביהמ"ש על יד כב' השופט אליקים בצורה בהירה וחכמה קיבל את כל הטענות שלנו בפסק דין מפורט ומעניין ביותר והורה על ביטול כל השקים וחייב את מנהל הגן בהוצאות של 10,000 ₪ – ת"א (שלום-חיפה) 21750/06.