משפחה חתמה על הסכמי פיתוח מול רשות מקרקעי ישראל כדי לבנות בית בהרחבה באחד מהמושבים בצפון הארץ. הסכמי הפיתוח מחייבים את התושב לבנות את ביתו תוך 3 שנים אחרת רשות מקרקעי ישראל רשאית להחזיר לידיה את הקרקע. אותו המושב התקשר בהסכמת רשות מקרקעי ישראל (או שלא כפי שהתברר מאוחר יותר) עם קבלן בניין לבניית הבתים בהרחבה. אותו המושב גם התקשר עם אותו התושב וחייבו להתקשר עם אותו הקבלן לבניית ביתו. המשפחה כרתה את ההסכמים כפי שהתבקשה, שילמה את התשלומים שנתבקשו ממנה (פיתוח, תשתיות, חכירה וכו') ופנתה לקבלן כדי לבחור את דגם הבית ולהתחיל בבניה. מאותו הרגע הקבלן מתחיל למשוך את המשפחה וגורר את תהליכי הבניה משך כמעט שנתיים בהם עושה עבודות מינוריות ורחוק מאוד מתחילת בניית הבית, איננו ענה לפניותיהם וכך הסאגה נמרחת על פני כ כמעט שלוש שנים תמימות.בשלב זה המשפחה פונה למשרדנו בבקשה לסיוע משפטי. אנו בדקנו ביסודיות את כל ההסכמים וכמובן את המצב המשפטי והתברר כי הקבלן מצוי בהליך של פירוק ואין כל סיכוי להיפרע ממנו דבר. הלקוחות נכנסו למצב נואש. אך אנו לא הרמנו ידיים where is a will there is way , מצאנו כי ההסכם בין המושב לבין הקבלן הוא הסכם לטובת צד ג' הם התושבים, לכן אי בנית הבתים כמחויב מהווה הפרת התחייבות כלפי התושבים אף שאינם צד להסכם וכך צרפנו את המושב להליך כשהוא ללא ספק בר פירעון. תחילה נקטנו בהליך צו מניעה כנגד רשות מקרקעי ישראל כדי שלא יטלו חזרה את הקרקע לידיהם וכך גם צפרנו את רשות מקרקעי ישראל להליך. ביהמ"ש השלום בחיפה כב' השופט רמזי חדיד בחוכמה רבה וביכולת ניתוח מדויקת קבל את הבקשה לצו מניעה זמני. נהלנו הליך סבוך ומורכב כאשר הקבלן והמושב העמידו סוללות של עורכי דין כדי למנוע כל סעד מהלקוחות אך ללא הואיל. לאחר שנהלנו את ההליך באורך רוח ובסבלנות, אך בעיקשות ללא פשרות בסופו של יום ביהמ"ש פסק בפסק דין מקיף ומנומק למשעי כי הוא מקבל את כל טענותינו ופסק כי הקרקע תיוותר בידי הלקוחות ועל המושב והקבלן לפצות את לקוחותינו בכ 400 אלף ₪ עקב נזקים של אובדן הנאה מקרקעין והכנסות דמ"ש ועוד – ת"א (שלום-חיפה) 5808-07.