וולט דיסני נגד דודו גבע

זכויות יוצרים הם הבסיס והיסוד למערכת ההגנה החלה על ענפי היצירה, האמנות וההפקה. הרעיון הבסיסי בהגנה על זכות היוצרים הינו כי ההגנה ניתנת על אופן הביטוי של הרעיון אותו מעביר האומן להבדיל מהרעיון עצמו. כך, רעיונות באשר הם ויהיו יצירתיים ככל שיהיו אינם זוכים להגנה מכוח הגנת זכות היוצרים. לשם הגנה על רעיונות נועדו מערכות דיני הפטנטים והסימנים המסחריים. אולם, אופן הביטוי של הרעיונות, הם ההופכים רעיונות ליצירות בנות הגנה.

הדרישה הבסיסית מיצירה היא המקוריות להבדיל מחדשנות. שאלת המקוריות אינה נבחנת לאור טיב היצירה או ערכה האמנותי אלא הדרישה היא לביצוע מקורי של רעיון. אין חשיבות רבה האם החומרים בהם משתמש היוצר הם חומרים חדשים לגמרי ושעד כה לא השתמשו בהם. היוצר זכאי לזכות יוצרים על יצירתו גם כאשר הוא שאב את רעיונותיו מיצירה קיימת אחרת.

זכות היוצרים מתבטאת על דרך החיוב בזכותו הבלעדית של היוצר בפרי יצירתו ומאידך, שלילת הזכות מאחרים מלנצל את פרי יצירתו ללא הסכמתו. כך, ליוצר זכות השליטה בהפצה, הזכות הבלעדית להרשות העתקה והזכות לעבד את היצירה במדיה אחרת כגון הוצאה לאור, הצגה, ולפרסום. בנוסף לזכויות "החומריות-כלכליות", ליוצר ה"זכות המוסרית" ביצירתו. זכות זו, עניינה כיבוד הקשר בין היוצר ליצירתו ומתבטאת בעיקר בייחוס היצירה ליוצר ומניעת סילופה בידי אחרים.

מערכת החוקים בעניין זכויות יוצרים התקפים בישראל הינה מערכת ישנה הקיימת עוד מימי המנדט הבריטי בארץ ישראל אשר מספקים הגנה בסיסית. לכך נוספו מספר הלכות פרי עיטו של בית המשפט בישראל באשר למהותה של היצירה ולהגנות המוקנות לה על מנת להצליח ולהתעדכן עם שינוי המדיה בעידן המודרני.

לשם כך אף הוסף לחוק זכויות היוצרים הגדרתה של "תוכנת מחשב" כיצירה ברת הגנה. ב – 1984 , חוקק חוק זכויות מבצעים, שהוא החוק הישראלי המקורי הראשון בנושא הקשור לזכויות יוצרים. כמו כן, ישראל הצטרפה למספר אמנות בינלאומיות בעניין זכויות היוצרים, אשר העיקרון הבסיסי המנחה אמנות אלה הינו כי קיומה של זכות היוצרים ביצירה תבחן, לפי המקום של תביעת הזכות.

היצירות המוגנות הינן יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואמנותית. כמו כן, ניתנה הגנה ספציפית לתוכנת מחשב המוגדרת כיצירה ספרותית, ליצירות קיבוציות (ליקוטים) כגון אינציקלופדיות ומילונים, ביצועו של שידור ומאגרי נתונים במחשב. לעומת זאת ככלל מוצרים שימושיים כגון בגדים ורהיטים אינם ברי הגנה בגדר זכויות יוצרים. כמו כן בפן המוסיקלי לא ניתנת הגנה על מקצבים (bpm).

לזכות היוצר מספר חריגים שעיקרן העתקות למטרות פרטיות, מטרות מחקר או ביקורת. חריג נוסף הינו רישיון הכפייה החל אך ורק על רשומות קול שעיקרו החובה על היוצר ועל היצרן להרשות לתעד ולשכפל את יצירתו, כמובן תוך כדי תשלום תמלוגים ליוצר. כיום, גובה התמלוגים נקבע על-ידי ארגון האמנים או ארגוני יצרני התקליטים.

ארגוני האומנים הוקמו עקב התפתחות הטכנולוגיה וכפועל יוצא מכך הצורך למצוא שיטה יעילה לשמור על זכויות האמנים והמבצעים. השיטה עובדת כך שעל היוצר להעביר את זכויותיו לארגון ולאחר העברה זו, נעשה הארגון בעל זכות היוצרים והוא זה הרשאי לתבוע על הפרה ולגבות תמלוגים. בישראל קיימים מספר אירגונים : אמ"י, אקו"ם, UFPI – סניף של האירגון העולמי של יצרני התקליטים והקלטות, וכן אירגונים קטנים נוספים.

וולט דיסני נגד דודו גבע

שני מקרים מעניינים שנידונו בבית המשפט בארץ הינם תביעת וולט דיסני כנגד דודו גבע והמקרה של ספרי חסמב"ה. הראשון הינו מקרה של 'הברווז', פרי עיטו של האומן דודו גבע, אשר נעמד בגלמודתו אל מול הענק וולט דיסני ודמותו של 'דונאלד דאק' הידועה. במקרה זה האומן הוציא ספר קומיקס שהדמות הראשית בו הינה דמות של ברווז. 

וולט דיסני תבעה להפרת זכות היוצרים שלה בדמות הברווז. בית המשפט קבע, כי ברווזו של האומן מהווה הפרת זכויות היוצרים של וולט דיסני בדמותו המוכרת של דונאלד דאק. יצויין, שהדמיון הגראפי בין שני 'הברווזים' אינו כה ברור.

 כמו כן, קובע בית המשפט כי – רעיון שאינו ניתן לביטוי אלא בדרך מסוימת, אינו יכול לקבל הגנה בזכויות יוצרים והרי ברווז הוא ברווז ורעיון הברווז אינו ניתן לביטוי אלא בדרך מסוימת, מאידך כאמור קובע בית המשפט, ששימוש בדמות הברווז, מהווה פגיעה בזכות היוצרים של וולט דיסני.

 המקרה שני, הינו מקרה בו השתמשה סופרת בדמויות המוכרות מספרי "חסמב"ה" וכתבה מעין פארודיה, כך לטענתה, אשר בה מתארת הסופרת מה עלה בגורלם של כל אחד מדמויות אלו בעתיד, לקראת זיקנתם. בקיצור אומר כי הדמויות מתוארות על פי קווי אופי הפוכים לגמרי מכפי שתוארו בספרים המקוריים וזאת כאמור להדגיש את מימד הפארודיה אותו ניסתה הסופרת להעביר בספרה.

 בית המשפט קבע, כי יצירה זו אינה מפרה את זכות היוצרים של סופר ספרי ה"חסמב"ה" המקוריים, כאשר מבסס קביעתו, בין השאר על כך, שהיצירה החדשה מהווה 'פארודיה' על הספר המקורי. פארודיה, המוכרת כ"ביקורת" ליגיטימית והמהווה חריג לזכויות היוצרים.